היי, אני שחף ברומר

אני צמוד למצלמה עוד מהתיכון כשהיו רק מצלמות אנלוגיות בסביבה –  כאלו עם פילם שצריך להתקין, לצלם, ואז לחכות שבוע עד שיחזור מהפיתוח. לא באמת ידעתי להשתמש במצלמה, לא באמת ידעתי מה אני עושה איתה ובטח שלא ידעתי כמה היא תשפיע עלי ועל הסביבה שלי. את תחילת הדרך המקצועית העברתי כסטאג'ר בסטודיו גדול ומוכר לצילום אופנה. בין לסחוב ציוד תאורה לבין התקנת רקעים ואביזרים, למדתי  את כל הצד הטכני – על תאורה, קומפוזיציה, טכניקות שונות, וגם איך אפשר לתקן הכל עם נייר דבק. זה גם קל מאוד לתרגל את זה כשעובדים עם צוות חזק ומקצועי, כזה שיודע מה לעשות גם מבלי שאומרים לו. במיוחד במיוחד דוגמני על-חלל שמכירים כל תנועה וכל פוזיציה ואיך להראות מושלם גם אם הם הרגע התעוררו או היו תקועים שעה בפקק. 

אבל פה גם צצה הבעיה. רוב האנשים? הם לא כאלו. רוב האנשים לא יודעים מה לעשות מול המצלמה, לא יודעים איך לעמוד, לא איך להחזיק את הגוף ובאופן כללי איך להרגיש בנוח כל פעם שמכוונים אליהם מצלמה. הבנתי שצילום טוב זה לא רק טכניקה – זה לדעת להנחות, להקשיב, לראות מי נמצא מולי ולהוביל אותו באופן מדויק, רגיש ומקצועי.

החלטתי לעזוב את הסטודיו הגדול ולהתמקד בדיוק באותם אנשים שאומרים: “אני לא פוטוגני”, “אני לא מסתדר עם המצלמה”, “אני תמיד יוצא לא טוב בתמונות”. החלטתי שאני פה כדי להוכיח להם אחרת! להראות להם כמה הם יפים, כמה עוצמה יש בהם, ואיך המצלמה אוהבת אותם בדיוק כמו שהם.